אני אינני מי שהייתי, מי שהכרת כמה שנים בזבזתי בלהיות כמעט כי לא ידעתי איך לגלות לך את חולשותיי
גם לעצמי סיפרתי סיפורים עליי אני עטלף עיוור צועק את חיי בחושך אני ישן וליבי ער אני נרקומן של אושר כותב בלילה שיר זה מנקה ממני עצב כשנגמר לי האוויר אני בוכה לבד ברכב ואת בוכה בפנים אני רואה אותך נשרפת את מפחדת להסכים שזו לא סתם תקופה חולפת אני כותב בלילה שיר זה מנקה ממני עצב כשנגמר לי האוויר אני בוכה לבד ברכב
תן לי ת׳כח למצוא בי אומץ לראות סימן כי גם הילד שהיה בי מת מזמן
אני אינני, מי שחלמתי מי שדמיינת, פקחתי עיניים ונפלתי לאט
Dans ce paradis amer C'est moi qui ne change jamais Et quand je dors mes larmes veillent Je me drogue avec ces pensées J'ai tant de mots à dire Mais la moitié je n'dirais jamais Et si je passe mon temps à fuir Et de rester tout seul à pleurer
ואת בוכה בפנים אני רואה אותך נשרפת את מפחדת להסכים שזו לא סתם תקופה חולפת אני כותב בלילה שיר זה מנקה ממני עצב כשנגמר לי האוויר אני בוכה לבד ברכב
אם יש עיניים אם את עדיין אם את לעד אם יש שמיים חדשים אז תני לי יד
